מבוא

"ארגונם של בתי ספר אינו צריך להיות כזה
המאפשר למורים ללמד, אלא כזה המאפשר
לתלמידים ללמוד."
מקלין בריגס

בסקירה זו נעסוק בעיקרונות שעל פיהם בנויה סביבת למידה המטפחת הכוונה עצמית. עיקרונות אלה מנחים אותנו בפיתוח פעילויות ומשימות לימודיות, בארגון החלל והזמן וכן בתכנון אינטראקציות לימודיות וניהולן ובהערכת הלמידה בעקבותיהם. בתחילה נתייחס לעיקרונות המשותפים למימוש יעדים של הכוונה עצמית בלמידה בכל היבטיה. נמשיך בפירוט המאפיינים הייחודיים של סביבת למידה המכוונים לטיפוח כישורים מכל אחד מן התחומים: הקוגניטיבי, המטה-קוגניטיבי, הבין-אישי, הריגושי-מוטיבציוני וניהול המשאבים. לבסוף נציג שאלות שעשויות להנחות אותנו בבואנו לבחון את איכותה של סביבת הלמידה בכללותה ואיכות משימות ההוראה-למידה בפרט.
על מנת לממש את כלל היעדים של טיפוח הכוונה עצמית בלמידה צריכה סביבת הלמידה להיות גמישה, לאפשר חופש בחירה והאווירה שבה צריכה להתבסס על עיקרונות דמוקרטיים. ככל שעיקרונות אלה באים לביטוי רב יותר בסביבת הלמידה, כן גובר הסיכוי כי יתפתח בה אקלים-מקדם-למידה. אקלים כזה מעודד תחושות וגישות חיוביות כלפי הלמידה (זילברשטיין וחובריו, 2001). להלן נפרט כל אחד מן העיקרונות הללו ונדגים כיצד מיישמים אותם בתי-הספר, שביקרנו בהם במסגרת הפרויקט.