היבט מערכתי: מאפייני בית הספר כארגון לומד

הנחת היסוד השלישית מתייחסת להיות בית הספר ארגון לומד. בספרות הניהול שחוברה בעשור האחרון מדובר בגישה חדשה לשיפור התפקוד של הארגון בניהול עסקיו והיא מבוססת על הגדרת הארגון כארגון לומד. פיטר סנג'י, אחד המומחים הנודעים בתחום הניהול בנושא הארגון הלומד, מונה חמישה תחומים של למידה בארגון: מיומנות אישית – מחויבות ויכולת של כל חברי הארגון ללמוד; חשיפת מודלים מנטליים ובחינתם בצוותא; יצירת חזון משותף; למידה שיתופית; והחשוב מכול – חשיבה מערכתית (סנג'י, 1998). יש המציעים לכלול עיקרון נוסף והוא הערכת הביצוע בהשוואה לתקנים לצורך קבלת משוב על איכותו של הביצוע (Sigler, 1999).

גישה זו של ארגון לומד מתאימה ללמידה המתקיימת בבית הספר ברמת הצוות החינוכי, אשר, לענייננו, מטרתה להשביח את ההתערבות החינוכית שלהם המכוונת לטיפוח תלמידים שיהיו מסוגלים ללמוד לאורך חייהם תוך הכוונה עצמית. מן הראוי שלמידת הצוות החינוכי תיעשה אף היא מתוך הכוונה עצמית, בבחינת "נאה דורש – נאה מקיים". שהרי לא יעלה על הדעת שמורים, המטפחים הכוונה עצמית אצל תלמידיהם, לא יתנסו בעצמם בלמידה כזו ולא יהיו בעצמם לומדים בעלי הכוונה עצמית. עיקרונות הארגון הלומד מתאימים, אפוא, ליישום בהקשר זה. לשם כך מופעלים בארגון מנגנוני למידה הכוללים תיעוד ואיסוף שיטתי של מידע על תפקוד הארגון ותפוקותיו תוך שיתוף כל הנוגעים בדבר: המורים, התלמידים, ההורים והקהילה באיסוף הראיות. המידע שנאסף מנותח ומוערך לאור יעדי הארגון ומטרותיו, וזאת, בדרך של למידה שיתופית לשם הפקת משוב ולקחים. אלה מוטמעים בארגון, והשינויים המתבקשים מיושמים. זהו תהליך איטרטיבי המלווה ברפלקסיה ובדיאלוג בכל שלביו ובאים בו לידי ביטוי כל ממדי ההכוונה העצמית בלמידה: בתחום המוטיבציוני, הקוגניטיבי, המטה-קוגניטיבי ובתחום ניהול המשאבים, כל אלה ברמת הארגון ולא רק ברמת כל אחד מהפרטים החברים בו.