יחידה זו עוסקת בהבהרת המושג והמבנה התיאורטי המכונים "הכוונה עצמית בלמידה" (self-regulated learning), ברציונל לטיפוח לומדים בעלי הכוונה עצמית ובמאפייני לומדים כאלה.

המבנה "הכוונה עצמית בלמידה" זכה להמשגות תיאורטיות רבות אשר משותפת להן ההתייחסות ליכולת הלומדים לפקח באופן מודע על מחשבותיהם, הרגשתם והתנהגותם במהלך הלמידה (Zimmerman, 1986). אנו נתייחס להמשגה שהציעו פינטריץ' ועמיתיו (Pintrich, 2000; Pintrich & DeGroot, 1990) לפיה מבנה ההכוונה העצמית בלמידה כולל שני מרכיבי-על: מרכיב המוטיבציה ומרכיב המיומנויות ואסטרטגיות הלמידה.

על מנת להבין את הצורך בטיפוח לומדים בעלי הכוונה עצמית בלמידה נבחן את מאפייני העידן שבו אנו חיים ואת הכישורים הנדרשים לצורך תפקוד מוצלח בו. כמו כן נתאר את מאפייניהם של לומדים בעלי הכוונה עצמית, הממוינים לחמש קטגוריות: קוגניטיבית, מטה-קוגניטיבית, רגשית-מוטיבציונית, בין-אישית וארגונית. פירוט בנושאים אלה מובא במסך "הרחבה" ורשימה של מבחר מקורות ביבליוגרפיים — במסך "מקורות מידע". במסך "קטעי וידאו" מוצגים קטעים מראיונות עם תלמידים המסבירים את חשיבות החוללות העצמית וההכוונה העצמית בלמידה וכן עדויות הורים על הלמידה של ילדיהם. דוגמאות של מודעות "דרושים" מעיתונות סוף השבוע מופיעות במסך "מסמכים" לצד תיאורים של לומדים בעלי הכוונה עצמית, שהעלו מורים בסדנה בנושא. הצעות לפעילויות ולשאלות שכדאי לדון בהן בהקשר ליחידה זו מופיעות במסך "שאלות למחשבה".