קיצורי דרך
יחידה 1: הכוונה עצמית בלמידה והרציונל לטיפוחה
יחידה 2: עקרונות ה-הל"ה (הוראה-למידה-הערכה) החלופית
יחידה 3: הנחות יסוד להתערבות המכוונת לטיפוח לומדים בעלי הכוונה עצמית
יחידה 4: יצירת חזון משותף (מצע בית ספרי) ותוכנית לימודים בית ספרית (תלב"ס)
יחידה 5: סביבת לימוד המטפחת הכוונה עצמית
יחידה 6: שיח לימודי
יחידה 7: משוב והערכה בכיתה
יחידה 8: בית הספר כארגון לומד – מיקוד בלמידת המורים
יחידה 9: מאפייני התרבות הבית-ספרית המטפחת הכוונה עצמית בלמידה ובהוראה
גישות עדכניות לגבי הערכה
גישת ההערכה ההולמת את גישת ההוראה המבוססת על עקרונות הקונסטרוקטיביזם מכונה לעיתים "הערכה חלופית", או "תרבות ההערכה" בשונה מ"תרבות הבחינה" המאפיינת את ההערכה המסורתית (Birenbaum, 1996; Gipps, 1994; Wolf, et al., 1991). בעוד הגישה המסורתית משקפת פרדיגמה פסיכומטרית כמותית, משקפת הגישה החלופית פרדיגמה הקשרית (קונטקסטואלית) איכותית. האחרונה מדגישה את מיזוג ההערכה עם ההוראה ומתמקדת בהערכת תהליך הלמידה לצד הערכת תוצריה. ההערכה עצמה לובשת צורות שונות, שהמשותף לכולן, לדברי הפסיכומטריקאים, הוא היותן דרכי הערכה בלתי-סטנדרטיות המעוגנות בהוראה (Koretz, Stecher, Klien, & McCaffrey, 1994). דרכי דיווח הציונים שונות גם הן ובמקום ציון כולל, שהיה ממאפייני בתרבות הבחינה לצורך דירוג התלמידים, בהערכה האלטרנטיבית נעשה הדיווח באמצעות פרופיל תיאורי רב-ממדי של ביצוע התלמיד או התלמידה, זאת במטרה לספק משוב להשבחת הלמידה. בתרבות זו משתנה מעמדם של התלמידים ביחס לתהליך ההערכה ומ"נתינים כנועים" לתהליכי הערכה עלומים הם הופכים לשותפים פעילים הלוקחים חלק בכל שלבי התהליך. בתרבות ההערכה התלמידים שותפים לפיתוח הקריטריונים והסטנדרטים להערכת ביצועם ומורגלים בהערכה עצמית ובהערכת עמיתים. הם נדרשים לרפלקסיה של למידתם, ובאמצעות התיעוד עוקבים אחר התפתחות הבנותיהם.
הודות למאפיינים אלה של ההערכה החלופית היא מתאימה מאוד להערכה מעצבת, שמטרתה לתמוך בלמידה*, וזאת בשונה מהערכה מסכמת*, קובעת (high stakes), שהיא לרוב הערכה בקנה מידה גדול של נבחנים, המשמשת לצורכי מתן דין וחשבון (accountability), או למטרות הסמכת בוגרים או בחירת מועמדים למסגרות חינוך שונות ומיונם (Koretz, et al., 1994; Worthen, 1993).
הכלים המרכזיים שמציעה גישת ההערכה החלופית לשם איסוף ראיות על למידה הם מטלות ביצוע (performance tasks), יומני תיעוד הלמידה (learning journals) ותלקיטים
(portfolios)*. כאשר ממזגים את המידע העולה מהראיות שנאספו באמצעות כלים אלה ואחרים ומפרשים אותו אפשר לקבל תמונה ממצה וראלית על אודות מה שהתלמידים יודעים ומסוגלים לעשות בתחום דעת נתון.
לסיכום, שלושת מרכיבי הל"ה המתאימים להשגת יעדי החינוך בעידן הידע הם: הוראה – מכוונת ללמידה, למידה – רפלקטיבית, פעילה, הבונה משמעות, והערכה – קונטקסטואלית, פרשנית ומבוססת ביצוע. אולם צירוף המאפיינים של שלושת מרכיבי ה-הל"ה אין בו די להשגת היעדים. לשם כך על המרכיבים להיות מעוגנים בתרבות שמאפייניה הם: חופש בחירה, פתיחות וגמישות, דיאלוג, רפלקטיביות, אחריות, הנעה, יוזמה והעזה, אווירה דמוקרטית, שיתוף בידע, תמיכה, אכפתיות, אמונה במסוגלות, העצמה וכבוד הדדי (בירנבוים, 2000)*.