גישות עדכניות לגבי הוראה

הגדרות עדכניות לגבי הוראה טובה מדגישות את התפקיד המרכזי שלה בתמיכה בלמידה של התלמידים.
ביגס (Biggs, 1999) מגדיר הוראה טובה כ"הבאת רוב התלמידים לידי הפעלת תהליכים קוגניטיביים גבוהים, אשר תלמידים בעלי נטייה אקדמית נוקטים בהם באופן ספונטני" (עמ' 73). פנסטרמאכר (Fenstermacher, 1986) מציין ש"המטרה המרכזית של ההוראה היא לאפשר לתלמיד לבצע את מטלות הלמידה" (עמ' 39). על מנת לתמוך בלמידה, כפי שהיא מומשגת במסגרות ההתייחסות הקונסטרוקטיביסטיות, יש צורך חיוני בשינוי פרדיגמתי בהוראה, שכיוונו ממיקוד בהוראה למיקוד בלמידה. המושגים המרכזיים בפרדיגמה זו הם אוטונומיה, הדדיות, אינטראקציה חברתית והעצמה (Fosnot, 1996).

תפקיד המורים בגישה זו משתנה: ממקור הידע והסמכות, המעביר את הידע במבנה היררכי המחולק ליחידות קטנות ובדידות, הם הופכים למנחים התומכים בלמידה ומנטרים להבנה עמוקה. במקביל משתנה גם תפקיד התלמידים והם הופכים מצרכנים סבילים של ידע לבונים פעילים של משמעות. אפיון חשוב של תהליך ההוראה-למידה הוא הדיאלוג בין המורה לתלמידים אשר דרכו, על פי פרירה (1981), שני הצדדים חולקים אחריות על התהליך שבו כולם צומחים. לעניין זה ראו קטע וידאו בו מורה מדברת על הלמידה כדיאלוג.

ביגס (Biggs, 1999) מגדיר הוראה כ"אתר בנייה שבו התלמידים בונים על מה שהם כבר יודעים" (עמ' 72). המורים, שהם מנהלי האתר, נוטלים סוגי אחריות רבים בהתאם ליעדי ההוראה והצרכים הספציפיים שעולים תוך כדי התהליך הדינמי של הבניה. סוגי אחריות אלה כוללים: השגחה, פיקוח, הנחיה, ייעוץ, חונכות וחברות פעילה בקהילת הידע.

סביבת הלמידה המובילה להתפתחות מושגית ולשינוי מושגי היא סביבה עשירה המאופיינת במשא ומתן חברתי לשם בניית משמעות. בסביבה כזו התלמידים עסוקים בפעילות, ברפלקסיה ובשיחה (Fosnot 1996). מעודדים אותם לשאול שאלות, לגלות, לבצע ניסויים, הם נדרשים לשער, להציע פתרונות שונים לבעיות, לקשר בין מושגים, להציע מטפורות, להביע תובנות אישיות, לרפלקט, לנמק ולהצדיק טענות, להרחיב, להסביר, לבקר, לבחון דבר מהיבטים שונים וכדומה. מטלות הלמידה הן אותנטיות ומאתגרות ובכך מעוררות מוטיבציה פנימית ומחזקות את נטיית התלמידים ליוזמה וליצירתיות. לתלמידים ניתנת בחירה והם שותפים בתכנון הלמידה. האתוס הכיתתי מתבטא באחריות משותפת על הלמידה. בתרבות כזו השקעת מאמץ מוערכת ולא נתפסת כאות לחוסר יכולת. לעניין זה ראו את קטעי הווידאו הבאים: מורה מדברת על למידה בדרך החקר ותפקיד המורה במסגרתה; תלמידים מציגים את עבודת החקר שלהם לפני עמיתיהם ומדברים על תפקיד המורה בתהליך החקר; קטע מראיון עם מורה בעקבות הפצת ידע וקטע בו הורים מדברים על עבודת החקר של ילדיהם. להתרשמות כללית מתרבות כזו ראו מסמך המציג קטע מתצפית בשיחה בין הורים למנהלת בעקבות ביקור בבית-הספר.

ברור כי כדי ליישם באופן מוצלח פדגוגיה כזו מורים רבים צריכים לשנות את אמונותיהם על ידע, ידיעה וטבע האינטליגנציה, כמו גם את תפיסותיהם בעניין למידה והוראה –
שינוי רדיקלי*.