יחידה 7: דיווח ההערכה

להערכת ההישגים יש תפקידים רבים, ולפיכך יש לדיווחי ההערכה נמענים רבים, ביניהם, התלמידים, הוריהם, הנהלת בית הספר הנוכחי ובית הספר בו ילמדו וכן גורמים שונים במערכת החינוך (בירנבוים, 1997). על מנת לספק את צורכי הנמענים השונים, קיים מגוון רחב של צורות דיווח על הישגים, הכולל הערכות מילוליות, הערכות מספריות, ושילובים שונים בין השתיים. כיום, עם חדירתן של ההוראה וההערכה החלופיות לבתי הספר, ישנה התלבטות בקרב מורים לגבי אופן דיווח ההישגים. בהקשר זה עולות שאלות כגון: האם להתייחס להערכת ההישגים מהיבט התוצר (התוצאה הסופית) או מהיבט התהליך? האם להעריך את דרך העבודה? האם להעריך בהתאם להתקדמות אישית של התלמידה או בהשוואה להישגי התלמידים האחרים (הערכה המעוגנת בנורמה) או אולי בהתייחס לסטנדרט (הערכה המעוגנת בקריטריון)? האם לתת הערכה אחת או הערכות אחדות בכל מקצוע? האם להעריך שליטה במיומנויות בנפרד משליטה בתכנים? האם להעריך בתעודה גם מוטיבציה והשקעת מאמצים; הישגים בתחום הערכי; בתחום החברתי-בין-אישי; בתחום ניהול המשאבים? האם להשתמש במאגר היגדים להערכה? כיצד לשלב הערכות מספריות עם הערכות מילוליות? האם לצרף ראָיות מהתלקיט לתעודה? וכדומה.

עדות להתלבטויות באחדות משאלות אלה אפשר לראות במסך "קטעי וידאו" בו מובאים קטעים מסדנאות מורים בנושא התעודה בשני בתי-ספר – ב"יצחק שדה" וב"גליל", בהתאמה – (קטעים א', ב', ג'). במסך "מסמכים" אפשר לראות תיעוד של תצפית בחדר מורים לומד בנושא התעודה בבית ספר "הגליל" ותמסיר למשתתפים ודוגמאות לתעודות מבתי הספר "רקפת" ו"הגליל", בהתאמה (מסמכים א', ב' ו-ג').

יש הממעיטים בערכה של התעודה כמשוב רלוונטי לתלמיד או למורה וטוענים כי שניהם יוצאים נשכרים יותר מהערכה לשם למידה (הל"ל) מאשר משיפוט הערכתי בנקודת זמן מסוימת, כפי שהדבר בא לביטוי בתעודה (Guskey, 1994). עוד טוענים בעלי גישה זו כי אין דרך אחת ויחידה לדיווח בתעודה שתשרת את כל המטרות שהתעודה נועדה להן. הטוענים כי הנמען העיקרי לתעודה הם ההורים וכי מטרת התעודה היא לידע אותם על הישגי ילדם, מדגישים את חוסר הנחת של רבים מההורים מהתעודה (Wiggins, 1994; Guskey, 1994). תעודה המכילה ציון בודד לכל מקצוע אינה יכולה לבטא את כל המידע ההערכתי הרב-ממדי שכל ציון מבוסס עליו. יתר על כן לא תמיד ברור מה הציון משקף, האם הוא משקף הישג יחסי לרמת הכיתה או הישג יחסי להתקדמות אישית? ואולי הישג אבסולוטי במונחים של תקנים הקשורים להשגת יעדי ההוראה? מאידך-גיסא תעודה המכילה הערכות מילוליות לא תמיד נהירה להורים, המבקשים לדעת את התקדמות ילדם במונחים של תקנים וציפיות מתלמידים בגילו. לטענת ויגינס (Wiggins, 1994) רוב התעודות אינן כתובות באופן ידידותי די הצורך כלפי הנמען. לא ברור מהן מה עשו התלמידים על מנת לזכות בהערכה שלה זכו ומה עליהם לעשות על מנת לשפר את הישגיהם, ומה הם מסוגלים לעשות ומה אינם מסוגלים לעשות ביחס לחומר הלימוד.
השאלה היא אם כן: מה צריך הדיווח להורים לכלול על מנת שיהיה ממצה, ויחד עם זאת ברור וניתן לאימות? ויגינס (שם) מציע דרכים אחדות להתמודדות עם שאלה זו תוך שהוא מבחין בין ציון (score) לבין הערכה (grade). ציון, לפי הגדרתו, מתייחס אך ורק לנתוני הביצוע מנקודת מבט אובייקטיבית של התקדמות (כלומר, הוא יחסי לסטנדרטים, לקריטריון) ואילו הערכה משקפת ציפיות סבירות של המורה לגבי התלמיד או התלמידה מנקודת מבט של צמיחה, על פי גורמים שונים המובאים בחשבון. הערכה מוסיפה אפוא על הציון אך איננה יכולה לבוא במקומו. ויגינס מציע לסרטט את פרופיל ההישגים על ממדים אחדים הכוללים נושאים, הבנות ומיומנויות שונות במקצוע הלימוד ולציין לגבי כל ממד נקודות חוזק ונקודות לחיזוק. כמו כן הוא מדגיש את הצורך בהתייחסות לרמת הקושי של המטלה שעמה התמודדו התלמיד או התלמידה בעת קביעת הציון. נוסף לכך מציע ויגינס להוסיף לתעודה ראיות מהתלקיט של התלמיד או התלמידה כדי שההורים יקבלו מושג מוחשי יותר ותלוי-תוכן ספציפי, באשר לשאלה מה ילדם מסוגל לעשות ומה אינו מסוגל בתחום התוכן המסוים. עוד מציע ויגינס לפתח מערכת דיווח ארוכת טווח שבה יסורטטו הישגי התלמידים ביחס לסטנדרטים של הסמכה (סיום בית הספר), כך שתלמיד בכיתה נמוכה יוכל לבחון את הישגיו יחסית לאמות מידה של רמות כיתה גבוהות יותר.